אמור ספא הרצליה

ספא מי אמור

- מאת שירה אופיר-


הכול בגלל ט"ו באב. אני שכחתי, הוא זכר. שמעתם פעם על זכר שזוכר
דברים כאלה?!
הוא התקשר אלי לעבודה ואמר באסרטיביות לא אופיינית: "אני בא לאסוף
אותך בסוף היום".
ועוד איזה יום... לחץ, עצבים, יזע ודמעות, בין פגישה אישית לשיחת
ועידה, בין לקוח עצבני למייל טורדני. בשש בערב ירדתי לרחבה שלפני
המשרד ופגשתי אותו. נשיקה חטופה, חיוך מסתורי. "בואי, הולכים" הוא
אמר. "איפה האוטו?" שאלתי. "לא צריך", הוא המשיך לחייך, "זה פה מעבר
לרחבה". וככה גיליתי את "ספא אמור", באמצע מתחם ההייטק הכי עצבני
והכי מעוצב בהרצליה. ממש מתחת לאף שלי, בין המשרדים, המסעדות ובתי
הקפה, שוכן לו "ספא אמור - הגלריה לבריאות ואומנות המגע". אין מה
לומר, התאהבתי.

החוויה ה"ארומנטית" שלנו...
באמצע כל הבלגן, שוכן לו ספא מקסים וקסום (וזו לא קלישאה), מעוצב
בחמימות ובאינטימיות, בלי טיפת פלצנות. רק נכנסים וכבר הרוגע מחלחל.
צבעי שמנת-ורוד, רצפת עץ, וילונות לבנים שהופכים את המקום לאי בודד
ומבודד. אבל רגע לפני הכול - הפסקה... נכנסים לחדר פרטי, ובו מפוזרות
כריות רכות, כורסאות קש מזמינות, ספרייה קטנה, כמה מגזינים ושולחן
קטן עם פירות יבשים ועוגיות גרנולה. הבריאות מעולם לא הייתה כל כך
טעימה. "מה תשתו?" שאלה הילה, הבחורה שקיבלה אותנו... איזה פינוק.

אחרי שמילאנו קצת את הבטן, ליוו אותנו לחדר צדדי ובו אמבטיה רחבה,
מזמינה ומלאת קצף. החדר מואר באור נרות נעים ורומנטי. שתי כוסות יין
אחרי, ואני והוא כבר רכים מרוב שמנים ארומטיים מלטפים, ומים חמימים
שבלחיצת כפתור הפכו לג'קוזי מבעבע.
הגוף כבר הפך נינוח, הראש מתרוקן ממחשבות, רק אני, הוא ורחש הבועות.
עוד שתי כוסות מים צוננים ואור רך נדלק בחדר, סימן שצריך לצאת. על
השיש, בתוך סלסלת קש חמודה, מחכים לנו שני חלוקים צחורים, שיצאו
עכשיו מהמייבש והם עדיין חמים ונעימים וזוג נעלי מגבת מפנקות. איזה
כיף שהחלק הטוב עוד לפנינו.

מעסה בשני מתפנקים.
עידו ושירז, המעסים שלנו, קיבלו את פנינו ביציאה מחדר האמבטיה, בחיוך
רחב ומזמין. נכנסנו לחדר עם שתי מיטות עיסוי ועליהן מגבות לבנות
ופריכות. נשכבנו, עצמנו עיניים והפקרנו את גופנו למעסים המנוסים.
תחושה נעימה של שמן עיסוי חמים וריחני התפשטה על גבי. שירז, המעסה
שלי, החלה לפרוט על גופי כמו נגנית וירטואוזית. היא התחילה מהגב
(שהפך מגוש קשה ומלא קשרים לבד משי רך וחלק), לרגליים ולשכמות (שהיו
תפוסות כמו כל קווי הטלפון במס הכנסה), העורף (שנכנע במהירות) ושוב
דרך הגב לכפות הרגליים. וכאן הערת שוליים: כפות רגליים זה האזור
האהוב עלי, וכמו בתוכנית לבקשתך, היא קראה את הגוף שלי כמו ספר פתוח
וידעה בדיוק להתמקד באזור וללחוץ על כל הנקודות הרגישות. אוי זה
נעים...

לאט לאט כל הגוף מתרכך כמו חמאה הולנדית. הנה שריר "שיחת הועידה"
משתחרר,
הנה כל המתח שנקרא "הבוס העצבני" מתפוגג והנה האס.אמ.אס המבאס...
מתמוסס.
אני לא חושבת על כלום, רק עננים רכים ולבנים מרחפים מעלי.
אופס, כמעט שכחתי אותו...
אני מסתכלת על המיטה שלידי ורואה אותו מתמסר כמוני למגע של פסנתרן
השרירים המוכשר שלו. מי היה מאמין שגם הוא מכור למסאז'ים כמוני. משהו
בתנועות המקצועיות, באווירה המיוחדת ובכלל בחוויה הזוגית הזאת, הישרה
על שנינו תחושת נינוחות נעימה. "בחיי", חשבתי לעצמי "המעסה הזו יודעת
מה היא עושה".

ועכשיו להתהפך. העיניים נפתחות לאט לאט ופתאום אני מגלה שהתקרה נראית
כמו בקתת קש תאילנדית, זרועה בנורות קטנות שמנצנצות כמו כוכבים. אין
ספק שהעיצוב המוקפד והמושקע מוסיף לחוויה הנפלאה. אם נשארה עוד פיסת
מחשבה טורדנית בראש, היא בורחת במהירות, ברגע שהמעסה עושה לי עיסוי
קרקפת חזק ואינטנסיבי, אבל נעים.

ופתאום שקט... המעסים לוחשים בעדינות שניקח כמה רגעים להתעורר. אנחנו
מיד מסתכלים אחד על השני, החיוך המרוח על פני שנינו אומר הכל.

לפני שחזרנו למציאות שבחוץ, חיכתה לנו שוב הילה. הפעם עם עוד הברקה
מתוקה לקינוח: משקה שוקולד מפנק ומנה אחרונה במקס ברנר, ממש ליד
הספא. מה שנקרא: פינוק עד הסוף.

הסתכלתי עליו, נשיקה ארוכה, חיבוק חם, חוויה שלא נשכח במהרה...
"אתה יודע" אמרתי לו בחיוך, "שמעתי שאת ט"ו באב חוגגים גם בחודש
הבא"...